שכון עובדים בעמ נ' אלגד חברה נבונה בע"מ ואח'

פסק דין

א. מבוא

1. לפניי ערעור על החלטתו של כב' הרשם לכנר אדי מיום 9.8.09 בה דחה הרשם את בקשת המערערת- הזוכה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-15203-04-2 (להלן: "תיק ההוצל"פ") לצרף את המשיבה 1 כחייבת בתיק ההוצל"פ מכוח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ").

2.המערערת טוענת כי ההחלטה ניתנה ביום 9.8.09 אך לא שוגרה לצדדים והיא קיבלה את ההחלטה ביוזמתה רק ביום 7.9.09. המשיבה 1 לא טענה לאיחור בהגשת הערעור.

3.בהחלטתי מיום 20.10.09 הורתי לצדדים להגיש עיקרי טיעון וסיכום טענות. המערערת ביקשה לראות את הודעת הערעור שהוגשה על ידה כעיקרי טיעון וכן את המסמכים שצורפו להודעה כתיק המוצגים. בהחלטתי מיום 15.11.09 אישרתי וקיבלתי בקשה זו של המערערת. ביום 13.1.09 הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות מטעם המשיבה 1.

ב. רקע הדברים

4.לפני מספר שנים רכשה המשיבה 2, היא החייבת בתיק ההוצל"פ (להלן: "החייבת" או "אורכידאה") מהזוכה, המערערת דכאן (להלן: "הזוכה" או "שיכון עובדים"), את הזכויות בשלושים ושבעה מגרשים בפרדס חנה-כרכור (להלן: "העסקה הגדולה").

בנוסף, בהתאם לפסק הדין שניתן בת.א (חי') 514/02 (לא פורסם, ניתן ביום 13.10.02) אורכידאה היתה זכאית לרכוש משיכון עובדים שני מגרשים נוספים בפרדס חנה-כרכור (להלן: "העסקה הקטנה"). העסקה הקטנה מעולם לא הושלמה מאחר שהחייבת לא שילמה לזוכה את התמורה עבור המגרשים. בשנת 2004 פתחה הזוכה תיק הוצל"פ נגד החייבת בגין חוב זה.

5.ביום 19.7.07 התקשרה המשיבה 1, אלגד חברה נבונה בע"מ (שם קודם: "מ.גדולים חדש 2007 בע"מ". להלן: "אלגד") עם אורכידאה בשני הסכמים, הסכם לרכישת המגרשים שרכשה אורכידאה במסגרת העסקה הגדולה (להלן: "ההסכם ההראשון"), והסכם לרכישת המגרשים שרכשה אורכידאה במסגרת העסקה הקטנה (להלן: "ההסכם השני").

ביום 19.7.07 נרשמו שעבודים אצל רשם החברות ואצל רשם המשכונות על כל המגרשים נשוא שני ההסכמים לטובת אלגד.

6.ביום 4.12.07 ניתנה החלטה על ידי כב' הרשם לכנר, בה הורה הרשם לצד השלישי, אלגד, ליתן הודעה המפרטת את נכסי/כספי החייבת הנמצאים בידו תוך 10 ימים או במהלך 3 החודשים ממועד שנמסר לו צו העיקול, עפ"י סעיף 44(ב) לחוק ההוצל"פ (להלן: "ההתראה").

בעקבות ההתראה הציגה אלגד את ההסכם הראשון בלבד. ביום 28.1.08, בעקבות חקירת צד ג' בה נדון ההסכם הראשון, התחייבה אלגד להעביר כספים, באם יגיעו לחייבת על פי ההסכם הראשון, לתיק ההוצל"פ.

הזוכה טוענת כי רק לאחר שהגישה אלגד בקשה להסרת עיקול ביום 1.1.09, כאשר לבקשה צורף כנספח ההסכם השני, נודע לה על דבר קיומו של ההסכם השני.

7.ביום 13.1.09 הגישה הזוכה בקשה לחיוב צד ג' בחוב הפסוק, וביקשה לצרף את אלגד כחייבת נוספת בתיק ההוצל"פ עפ"י סעיף 48 לחוק ההוצל"פ, מאחר שלטענתה אלגד הסתירה את דבר קיומו של ההסכם השני מעיני הרשם. כן טענה הזוכה בבקשה כי קיימת חבות משפטית ישירה של אלגד כלפיה היות וההסכם השני מהווה חוזה לטובת צד ג' במובנו לפי סעיפים 34 עד 38 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"), דהיינו, לטענתה ההסכם השני מהווה חוזה לטובתה.

ביום 18.5.09 שיגרה אלגד אל אורכידאה הודעת ביטול של ההסכם השני אל החייבת.

הדיון בבקשת החייבת בו נחקרה המצהירה מטעם אלגד, הגב' אפרת ליפשיץ, התקיים ביום 27.5.09, וביום 9.8.09 ניתנה ע"י כב' הרשם לכנר אדי החלטה הדוחה את הבקשה (להלן: "החלטת הרשם"). מכאן הערעור שלפניי.

ג. טענות הצדדים

8.הזוכה טוענת כי בסעיף 4 להחלטתו התייחס הרשם "בסלחנות מפתיעה", כלשונה, להפרת הצו שניתן על ידו בו הורה לצד ג', דהיינו לאלגד, להגיש הודעה המפרטת את נכסי/כספי החייב הנמצאים בידו. הזוכה טוענת כי צו זה הופר גם בחקירת המצהירה מטעם הצד השלישי שנערכה עפ"י סעיף 46 לחוק ההוצל"פ, מאחר שאלגד לא גילתה את דבר קיומו של ההסכם השני, לרבות השעבודים שנרשמו על פי הסכם זה, כאמור לעיל.

עוד טוענת הזוכה, כי שגה הרשם כאשר לא שם לב לעובדה שהודעת הביטול מיום 18.5.09 בה הודיעה אלגד על ביטול ההסכם השני, שוגרה ערב הדיון בבקשה לחיוב צד ג' בחוב הפסוק, וכי על פי חוק החוזים לא ניתן היה לבטל את החוזה במועד זה, מאחר שדבר קיומו של ההסכם השני גולה לה רק ביום 1.1.09.

בנוסף הזוכה שבה וטוענת כי ההסכם השני מהווה חוזה לטובתה בבחינת חוזה לטובת צד ג' במובנו לפי סעיפים 34 עד 38 לחוק החוזים.